הַמְתָּנָה
הציור הזה נולד מתוך שינוי במקצב שלי, שנכפה עלי בגלל כאבי גב.
ברגע אחד הכל נעצר. מצאתי את עצמי בכאבים קשים, מתקשה לעשות את הדברים הפשוטים ביותר, כל תנועה דורשה המון אנרגיה ומאמץ.
נכון, קיבלתי עזרה וטיפולים ואפילו לקחתי כדורים כדי להקל על הכאבים.
אבל הדבר הכי חזק היה להסכים לשינוי המקצב, לבטל את כל התוכניות, לשחרר ציפיות של "עוד כמה ימים זה יהיה בסדר", ופשוט לשהות בתוך זה.
וברגע שהתחיל טיפה שיפור, מצאתי את עצמי מול כן הציור, כשבאופן משעשע-משהו, התנוחה היחידה בה הכאב לא הורגש הייתה עמידה. ואז הַיְּצוּרִית הזו הופיעה.
והיא מסתכלת עלי, במין קבלה שכזו, שקט שכזה, פשוט ממתינה.
ממתינה, לא למשהו שיקרה, לא למישהו שיבוא.
ממתינה
כמצב פעיל של מודעות.
והיא עזרה לי לקבל, להרפות, ולהמתין.
ברגע אחד הכל נעצר. מצאתי את עצמי בכאבים קשים, מתקשה לעשות את הדברים הפשוטים ביותר, כל תנועה דורשה המון אנרגיה ומאמץ.
נכון, קיבלתי עזרה וטיפולים ואפילו לקחתי כדורים כדי להקל על הכאבים.
אבל הדבר הכי חזק היה להסכים לשינוי המקצב, לבטל את כל התוכניות, לשחרר ציפיות של "עוד כמה ימים זה יהיה בסדר", ופשוט לשהות בתוך זה.
וברגע שהתחיל טיפה שיפור, מצאתי את עצמי מול כן הציור, כשבאופן משעשע-משהו, התנוחה היחידה בה הכאב לא הורגש הייתה עמידה. ואז הַיְּצוּרִית הזו הופיעה.
והיא מסתכלת עלי, במין קבלה שכזו, שקט שכזה, פשוט ממתינה.
ממתינה, לא למשהו שיקרה, לא למישהו שיבוא.
ממתינה
כמצב פעיל של מודעות.
והיא עזרה לי לקבל, להרפות, ולהמתין.